בשיר סיפור ובמזמור נפיץ ביחד את האור


 בשיר סיפור ובמזמור נפיץ יחד את האור-הופעה לנשים לחנוכה

בהופעה המיוחדת לחנוכה אני משלבת פרפראות מחזקות על חנוכה בין השירים כגון דברי התורה הנפלאים אותם כתב הרב אדלר.
למה בכלל קורה משהו כמו חנוכה, אם ההשגחה עצמה מלווה אותנו בכל יום?
הסיבה טמונה בשם חנוכה עצמו - לחנוך משהו זה ליצור דבר חדש. הרי היה בית מקדש - מדוע היה צריך לחנוך?
חשוב להכיר בנסים היומיומיים, אבל לפעמים ההרגל שוחק, מטשטש את היכולת להכיר ולראות אפילו את הדברים שנמצאים לנו מול העיניים והופכים למובנים מאליהם. בית המקדש עצמו, הופך למקום שמתנהל ברוטינות קבועות, ללא שום תשומת לב. במצב כזה, גם מי שאומר פסוקי דזמרה בכל יום, בעצם אינו מהלל. הוא כבר פועל על אוטומט.
הקב"ה רואה את המצב, ומזעזע לנו את השיגרה הנעימה הזאת. "להשכיחם תורתך" - פתאום אותה תורה, שהפכה להיות מובנת מאיליה, משהו כזה שתמיד נמצא שם, נשכחת - היא לא תמשיך להיות שם אם לא נתעורר להכיר בה, בערכה, בכל מה שיש בה. על מנת להחזיר את ההכרה, לעורר אותה, לחדש אותה, נדרשת פריצה של השיגרה. נדרש נס. הנס הזה יוצר חנוכה, יצירה של תורה מתחדשת וחיה, שנבנתה דווקא על ידי ערעור התורה שהיתה במצבה קודם.
ההלכה היא שנר חנוכה צריך לדלוק "עד שתכלה רגל מן השוק"., זה רומז לכך שנר חנוכה צריך לדלוק עד שיכלה ההרגל. דווקא אז, ניתן יהיה לחזור ולומר "על נסיך שבכל יום עמנו" לא מתוך הרגל, אלא מתוך הכרה, שהתעוררה והתחדשה, ונחנכה מחדש.
 מי שייקח את השבח על הנסים הללו, שכל עניינם לנער את השיגרה, ולהביא התחדשות והתרוממות, ויהפוך גם את זה לשיגרה, יטשטש בסופו של דבר את ההכרה, עד שהאדם לא יהיה מסוגל יותר להתחדש, ויחיה בעולם שאינו מוקיר כלל בכלום, כי הכל מוכר, ידוע, רגיל ומובן מאליו - "ויבוא מזה להכחיש בהם".
מה יותר מתאים לכלות את ההרגל מלשיר ?
בכל הופעה לנשים  או ילדות כשאני שרה אני מרגישה איך מחדש  אותו השיר מתחדש לגמרי .
בזכות הקהל השונה והאוירה השונה.ובחסדיו של בורא עולם שמחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית

יהי רצון שנזכה בחנוכה  "לכלות את ההרגל" ולהתחדש.

חנוכה שמח!

אין תגובות: