בסד
לך נאה לשבח בשיר ובניגון שמח-הופעה מוסיקלית לנשים וילדות –לחנוכהקראתי דבר תורה מאוד יפה מהרב שלומי אדלר ומאוד התרגשתי .
אני שוקלת להכניס אותו להופעות לנשים ובנות המיוחדות לחנוכה.
אחד העיקרים של חנוכה הוא ההלל ("וקבעו שמונת ימי חנוכה אלה להודות ולהלל לשמך הגדול").
הגמרא במסכת שבת אומרת :
אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום.
באמת)?: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף!
כיצד ניתן לומר על מי שאומר הלל בכל יום שהוא מחרף ומגדף? הרי הוא אומר שבח לקב"ה! מסבירים זאת:
שמתוך שאומרו תמיד ושלא בטעם, אינו מרגיש להתעורר עליו בימים שנקבע בו להודאה על הנסים שארעו בהם, ויבוא מזה להכחיש בהם.
עניינו של ההלל לומר אותו בימים מיוחדים, באירועים מיוחדים, הוא אמור להביא אתו התרגשות והתרוממות. אמירת ההלל בכל יום הופכת אותו להרגל, ובכך הוא מאבד את טעמו ואת יכולתו לרגש ולרומם. מכאן, יבוא האדם להכחיש את אותם נסים. למה להכחיש?
הרי מדוע לגבי פסוקי דזמרה אנחנו לא אומרים אותו דבר? מדוע אותם דווקא ראוי לומר כל יום? כי פסוקי דזמרה מדברים על "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון", על "הללוהו שמש וירח" וכו' - שבחים על ההשגחה היומיומית, על "נסיך שבכל יום עמנו". אותם חסדים שמלווים אותנו מרגע שאנחנו פוקחים את העיניים בבוקר, ועד שאנחנו... פוקחים אותן שוב בבוקר הבא. כל נשימה ונשימה, כל דבר שיש לנו, הרי הכל בחסדו של הקב"ה, ולכן צריך להכיר בזה באופן היומיומי ביותר. בדיוק כמו שזה בא.
ההלל, לעומת זאת, מדבר על "הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור" - נסים חד פעמיים, מיוחדים ויוצאים מגדר הטבע. זה לא משהו שרואים בכל יום - זה לא שייך ליומיום.
הרי אנחנו משקפים בזה מציאות קיימת, של השגחה יומיומית לעומת נסים חריגים.
חשוב להכיר בנסים היומיומיים, אבל לפעמים ההרגל שוחק, מטשטש את היכולת להכיר ולראות אפילו את הדברים שנמצאים לנו מול העיניים והופכים למובנים מאליהם.
שירה זו דרך נפלאה להודות לו . אני מודה לו על המתנה הנפלאה שהוא נתן לנו השירה.
יש כוח חזק לשירה של נשים ביחד בערב נשים או בכל מפגש אחר. במיוחד אם הן שרות שירי תפילה למיניהם.
בהופעות לנשים ולילדות המיוחדות לחנוכה אנחנו נשיר ,נהלל אותו ונרקוד בלב שמח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה